אבי מוסקל
כשנתיים מאז שנגיף Covid-19 עשה היכרות מהירה עם רוב מדינות העולם, אפשר וצריך לדבר על היום שאחרי. בישראל ובמדינות רבות זהו שיאו של הגל החמישי שמוביל הווריאנט התורן, אומיקרון. משרד הבריאות מיהר לתקוף בחריפות את פרופ' עידית מטות מאיכילוב לאחר שהציעה להרגיע עם הבידודים והבדיקות ולשחרר לחופשי את כל מי שאינו חש ברע. למעשה, האמירה הזאת שמצטרפת לעמדת איגוד רופאי בריאות הציבור, היא היונה ששוגרה מתיבת נוח שלנו כדי לראות הקלו המים.
לא רחוק מכאן, בבריטניה שרק לפני שבוע ציינה 200 אלף חולים מאומתים ליום, כבר ירד מספרים לפחות ממחצית. ראש הממשלה, בוריס ג'ונסון מגבש תוכנית ליום שאחרי - "חיים עם הקורונה", שהשלב הראשון בה יהיה צמצום הבידודים וחלוקת הבדיקות המהירות. בישראל, ראש הממשלה נפתלי בנט העביר מסר שונה: "אלה יהיו שבועות קשים, אבל לא איבדנו שליטה. אנחנו ניצבים מול גל הידבקות שמכה בכל העולם. המספרים הם בגובה שלא הכרנו עד כה. האומיקרון מידבק יותר מכל הזנים האחרים ביחד".
בבריטניה שהובילה מאבק נוקשה מול הקורונה, כבר מדברים על המעבר מפנדמיה לאנדמיה, ממגיפה חסרת מעצורים למחלה מדבקת שחיים איתה. כל ממשלה תקבע בעצמה את המועד הנכון לעבור לשלב הבא, אבל ברור שאי אפשר להמשיך לנהל את חיינו בשלב הבלימה. זה נכון לא רק ביחס לקורונה, בחיי כל משבר מיד אחרי שלב הפריצה, מגיע שלב הבלימה, אבל לא פחות חשוב – להתקדם לבסוף
לשלב השיקום והחזרה לשגרה.
נשאיר את האפידמיולוגיה למומחי הבריאות ונדבר על משברים, כאלה שכל חברה וארגון עשויים לחוות סטטיסטית אחת לשנתיים. מיד לאחר ההתמודדות עם המשבר, יגיע שלב השיקום שיכלול
את הצעדים הבאים:
הערכת נזקים: ניטור הפגיעה במוניטין, במכירות, בהכנסות וכדומה. הכוונה למדידה מדוייקת של היקף הנזק, בשים לב לכך שיתכן פער בין הנזק שנגרם בעמדת הציבור לגבי החברה לעומת הנזק בקרב בעלי המניות למשל. וורן באפט אמר פעם ש"צריך 20 שנה כדי לבנות מוניטין, אבל מספיקות 5 דקות
כדי להרוס אותם".
בחינת ההתמודדות עם המשבר: אופן הביצוע של התוכנית האסטרטגית לחילוץ ממשבר, ואם לא היתה כזאת – יש ליזום הכנה שלה מיד. זה המקום לנתח נקודות חוזקה וחולשה בהתמודדות המאתגרת. מעבר לניתוח המתבקש של מה קרה, כיצד התרחש ומה היו התוצאות, חשוב לנתח את הצעדים שננקטו בזמן אמת מול הנהלים והחוקים השונים, ובאיזו מידה היו אפקטיביים.
תרגול ובחינת המוכנות למשבר: העובדה שבדיוק יצאתם ממשבר אחד, לא מונעת את האפשרות שתמצאו את עצמכם בפני אחד נוסף בזמן הקרוב. לכן, מיד עם השלמת הערכת הנזקים וניתוח ההתמודדות, יש לבחון את הפקת הלקחים באמצעות בחינת מוכנות החברה למשבר.
זה מביא אותנו לשלב החשוב ביותר בסיומו של המשבר: שיקום התדמית. זה המקום לבחון ולבנות מחדש את הנרטיב, הסיפור המיוחד של החברה או הארגון. לראות אם אפשר לרענן אותו ולהפוך אותו למעניין ורלוונטי יותר לא למרות המשבר אלא בזכותו. הסיפור הזה צריך להיות אותנטי, ונאמן לרחשי לב הציבור. ככל שלקוחות החברה יחושו זהות אינטרסים עם העמדה המוצגת – הם יתמכו בה ואף יגנו
עליה מפני מבקרים אחרים.
את הסיפור הזה נספר במגוון דרכים: אתר האינטרנט של החברה, בלוג, פודקאסט ורשתות חברתיות. נעודד את הציבור לשתף ולהפיץ את הסיפור שלנו, לא נצנזר תגובות ביקורתיות, אלא נתמודד עימן. "איך מספרים את הסיפור?" חשוב לא פחות מה"מה" ולכן נספר את הסיפור הזה בצורה יצירתית, תוך שימוש בוידאו, אינפוגרפיקה ואנימציה. ביצוע מוצלח וקריאייטיבי – יעורר עניין לא רק בקרב מחזיקי המניות ולקוחות החברה אלא גם בקרב עיתונאים.
בחזרה לקורונה, לצד העיסוק המוצדק בפתרונות בטווח הזמן המיידי, הגיעה העת להביט גם ליום שאחרי. כנראה שהנגיף בדמות ווריאנט זה או אחר יישאר איתנו, אבל בעידן החיסון ויכולות האבחון והטיפול – גם האומיקרון המדבק מאוד, אינו גובה מחיר בנפש כמו שגבה הנגיף לפני שנתיים. היכולת של הציבור הרחב, גם זו של עובדי חברה, להתנהל לאורך זמן ממושך במתכונת חירום משברית היא מוגבלת. בסוף, כמו שאמר לפני חודשיים פרופ' ג'וזף אלן ראש ביה"ס לבריאות הציבור באוניברסיטת "הרווארד" אי אפשר יהיה להשאיר את התלמידים עטויי מסכות לנצח, "ככל שהן מועילות – יש זמן שבו חשוב יהיה גם להתקדם ולהסיר את המסכות". יכול להיות שבעיצומו של הגל החמישי, זה נשמע מוקדם מדי, אבל הרציונל של הסרת המסכות ומעבר לשלב השיקום והחזרה לשגרה הוא חיוני בכל תחומי החיים. צריך לדעת להתמודד עם משבר, אבל אסור להתמכר לשגרת חירום.
