אבי מוסקל
"כל תמונה של עסקן חרדי, עושה אותי קצת יותר אנטישמי, לא תלוי בי. אין לי שליטה בזה", המשפט המזעזע הזה הוא רק טוקבק אחד מתוך יותר מ-160 שנכתבו בארסיות, גזענות ואף אנטישמיות בוטה בתחתית ריאיון שיזמתי עם סגן שר התחבורה לשעבר, ח"כ אורי מקלב ב"דה מרקר". המטרה היתה - סימון התחבורה הציבורית כיעד ולא רק בעבור משתמשיה העיקריים, החרדים. הכתבה הפכה לאחת הנקראות באתר, אבל זו היתה גם סטירת לחי מצלצלת שהבהירה שבשני הצדדים, יש עוד דרך ארוכה לעשות כדי להבטיח "חיה ותן לחיות".
בפגישה הראשונה עם ראשי דגל התורה, חברי הכנסת הוותיקים משה גפני, אורי מקלב, יעקב אשר ויצחק פינדרוס, הבהרתי שאני מגיע לקמפיין הזה כחילוני ברמ"ח אבריי. הבחירה הזאת, הוכיחה שהם מבינים שהדרך לחזרתם לתפקיד השותף ההכרחי בקואליציה והמבוגר האחראי בה – מחייבת נקודת מבט רחבה יותר על המציאות הישראלית, שהרחוב החרדי הוא רק חלק ממנה.
הכרתי את חברי הכנסת של דגל התורה בעיקר בכובעי הקודם כעורך מהדורות חדשות בטלוויזיה, העבודה מולם בימים האחרונים הבהירה לי כמה חד ממדית היתה ההכרות הזאת. בפגישות ובשיחות עמם, אפשר היה להרגיש את החיבור וההבנה – יש הרבה יותר נקודות ממשק בין מצוקות החרדים לבעיות המרכזיות בחברה הישראלית ממה שרובינו מדמיינים. האתגר המשמעותי היה להאיר את אותן נקודות, בפרק הזמן המוגבל של מערכת בחירות שהחלה בין חגי תשרי ונמשכה כחודש ימים. לא כדי להביא חילונים להצביע יהדות התורה אבל כן – לדבר אליהם בשפתם, במטרה להציב את נציגי המפלגה כגורם משמעותי ומאזן בממשלה הבאה. השאיפה היתה לרענן ולהביא זווית חדשה בתוכן ובצורה, תוך התמודדות עם גישה מסורתית ושמרנית בתפיסה הבסיסית של המפלגה עוד מימי הרב שך. עם זאת, ממש עד ליום הבחירות היו גם מבין שורות המפלגה מי שהתקשו לבלוע את המעורבות החילונית והחיצונית ובעיקר את הדרישה לקדם אג'נדה לאומית ולא מגזרית.
מפסיקים לדבר מגזרית, מסמנים יעדים לאומיים
ביחד עם קיוי הס שותפי להובלת הקמפיין, דיברנו את אותם מסרים בשתי שפות: פנימה והחוצה. הצורך לטפל במצוקת הדיור בתוכנית ארוכת טווח עם מועצה לאומית ומקצועית ולא פוליטית, עם הדגש על הפער העמוק בין הגידול באוכלוסיה לשיעור הנמוך בישראל של דירות חדשות שמתווספות. הצורך לקדם תחבורה ציבורית יעילה לטובת כלל האוכלוסייה, כשהיום יותר מ-70 אחוז מעדיפים שימוש במכונית הפרטית גם בימי חול – הרבה לפני שנכנסים לסוגיית השבת. הוכחנו בנתונים כי המדינה מתעמרת בחינוך החרדי ומתקצבת אותו ברבע מהתקציב של תלמיד בחינוך הממלכתי, ללא הלימה להיקף לימודי הליבה.
בסדרת ריאיונות, ראשי המפלגה סימנו את היעדים שלהם לממשלה הבאה בתחומי הדיור, התחבורה ויוקר המחייה, תוך הצגת חזון מסודר בכל אחד מהנושאים. תוכניות שמכוונות לפתרונות רחבים לבעיות לאומיות שהמענה החרדי הוא רק נדבך אחד מתוכן. נציגי דגל התורה שמרו על קו ממלכתי, אחראי שלבסוף מקבל ביטוי בהתייחסות אליהם למחרת הבחירות ולקראת המו"מ הקואליציוני.
יהדות התורה נצבעה ירוק ומרצ איבדה את הצבע
הבחירה בצבע הירוק שהיה מוכר לרוב הישראלים מהמיתוג של מרצ, לצד שימוש בסיסמה "מוכרחים להילחם, חייבים לנצח!" לא היו יד המקרה. למעשה הצבע הירוק היה שם בלידתה של דגל התורה כבר לפני 34 שנה, עכשיו הוא סימל חדשנות, אבל לא פריצת הגבולות. גם השימוש בביטוי "ניצחון" שחברי קיוי הס הצליח להטמיע, היה בבחינת מתיחת הגבולות במונחים חרדיים. אט אט, השטח הרדום התעורר במהלך מדורג שהגיע לשיאו בשבוע שלפני הבחירות.
המאבק בליברמן נעשה באופן מתוחכם כדי שלא לחזק אותו, כמו גם המאבק בבן גביר שניסה לשתות את קולות החרדים – בעיקר אחרי מבוכת ההקלטות שלו ושל סמוטריץ'. שניהם טופלו בסדרת סרטונים ובפעולות גרילה בשטח, כשהטון בריאיונות נציגי יהדות התורה מולם הולך ומסלים. כשלמסרים הללו, נוסף הנאום הסוחף של נשיא מועצת גדולי התורה, הרב גרשון אדלשטיין ששודר באותה שעה ליותר ממאה התכנסויות ממש ערב הבחירות – כבר הורגשה בלימת הסחף.
במבחן הקלפי, יהדות התורה הצליחה לחזק את כוחה ביותר מ-30 אלף קולות בהשוואה לבחירות הקודמות. המפלגה הצליחה להעיר את השטח הרדום ונשיא מועצת גדולי התורה, הרב אדלשטיין הצליח לקרוא את המצביעים אל הדגל בבחירות הראשונות אחרי עידן הרב קנייבסקי.
בן גביר אומנם צבר כוח רב בבחירות הללו, אבל הניסיונות שלו לכרסם ברחוב החרדי נבלמו. ערב הבחירות, מיד אחרי הפיגוע בקרית ארבע, הוא ניסה לבצע פיגוע נוסף (משבר תקשורתי) בציבור החרדי כשבחר לתקוף בעיתוי האומלל הזה דווקא את ראשי דגל התורה. הוא קיבל מנה אחת אפיים, במתקפה מכל קצווי המפלגות החרדיות. בימים הקרובים, בשולחן המו"מ ובהמשך בשולחן הממשלה, יהיו אלה הח"כים החרדים שיאזנו את הקצוות הללו בממשלה ה-37 של מדינת ישראל, ויכניסו לפרופורציות נכונות גם את בן גביר.
כמו שאני מקפיד תמיד להדגיש בניהול משברים, כל משבר הוא גם הזדמנות וכך גם תוצאות הבחירות שכל אחד רואה בהם היבט אחר – בכפוף למיקומו על הציר הפוליטי. סובלנות ודו קיום הם ערכים שכולנו צריכים לסגל תחילה בתוך שורות העם, על שבטיו וגווניו, לצד יתר אזרחי המדינה. שרי הממשלה יגלו במהרה שדברים שרואים משם – לא רואים מכאן והאחיזה בהגה מחייבת נהיגה אחראית, בלי ירידה לשוליים. בשלוש השנים האחרונות, נימקו ראשי הממשלה והשרים את אוזלת היד בטיפול ביוקר המחייה והדיור, במשבר החינוך, בתשתיות ובתחבורה התקועים בהיעדר משילות ויציבות שלטונית. בעבור הממשלה ה-37 נגמרו התירוצים, ממחר יעמדו למבחן הציבור על מימוש הבטחותיהם.
הכותב הוא בעל משרד "מוסקל מדיה" לייעוץ אסטרטגי והיה שותף להובלת קמפיין הבחירות של דגל התורה לכנסת ה-25
Comments