מדינה בפוסט קורונה

מדוע אנחנו כל כך טובים בעתות חירום ומזניחים את השגרה? הטור נכתב לרגל כנס אילת לעיתונות ה-15, אבי מוסקל הוא דוברו וחבר ועדת התוכן

למעט ערכות אנטיגן וכמה מסיכות שנותרו מאחור על המדף, בעבור רובינו הקורונה הפכה לזיכרון רחוק, עוד תקופת חירום שנצרבה בזיכרון הלאומי. אם בשנת 2021 גדל תקציב הבריאות ב-5.8 מיליארד ש"ח על רקע מגפת הקורונה, החזרה לשגרה קיבלה ביטוי מיידי בתקציב הבריאות ל-2022 שצנח ב-24.8%. מה עוד כוללת החזרה לשגרה? - חמש אחיות ו-2.2 מיטות אשפוז ל-1000 נפש, חצי מהממוצע ב-OECD.

אלא שזה לא נכון רק למשבר הקורונה, ניהול משבר מחייב ניתוח מדויק של אופיו, של הגורמים לו ושל הגורמים המושפעים ממנו ובניית תוכנית אסטרטגית ליציאה מהמשבר. ראשיתו של המשבר בזיהוי הסימנים המוקדמים והמאוחרים. במקרה של נגיף הקורונה - אזהרות מומחים בדבר נגיפים תוקפניים ובהמשך - ההתפרצות בעיר ווהאן שבסין. ישראל לא הייתה המדינה היחידה שלא הגיבה כנדרש לסימנים המוקדמים. גם במשברים משפטיים וכלכליים, אפשר לראות מנכ"לים מנוסים המתעקשים להכחיש את מה שכולם רואים ולהתעלם מסימני המשבר.

האומנם אנחנו טובים בעתות חירום?

כמדינה השרויה במצב חירום תמידי, רשמי וחוקי מיום הקמתה ובאופן מעשי מצויה תמיד בין סבבי לחימה ומבצעים צבאיים, אפשר היה לצפות שבאמת נהיה טובים בניהול משברים כפי שנטען בכותרת. המלחמות וגלי הטרור מבטיחים התפתחות טכנולוגית בתחומי ביטחון ורפואה ומערכת מפותחת של בריאות בקהילה. מעל לכל - חדוות האלתור והחשיבה היצירתית מולידות את החדשנות הישראלית, אבל היא כנראה גם בית הגידול של מה שאפרים קישון היטיב להגדיר כ"פרטאצ'יה ללא הפסקה". מבקר המדינה אינו מותיר מקום לספק בדו"ח המיוחד שפרסם בדבר ניהול משבר הקורונה: ישראל היא מכחישת משברים. המבקר חשף שורה של תקלות חמורות בניהול המשבר, בראש ובראשונה בקבלת ההחלטות: שתי הממשלות באותה עת, לא קיבלו החלטות מהותיות ואף לא הסמיכו את קבינט הקורונה לקבלן.

מי צריך לנהל את המשבר?

המעבר מניהול המשבר ע"י רה"מ ושר הבריאות או מנכ"ל המשרד לפרוייקטור וקבינט קורונה משקף את התובנה שאת המשבר לא יכול לנהל צד אחד של המטבע, שרואה למשל רק את הזווית הבריאותית. כך למשל, צוות ניהול משבר בחברה גדולה לא צריך לכלול את רק המנכ"ל ועוזריו אלא גם כמה מהמנהלים הבכירים בעמדות המפתח הקשורות למשבר.

במהלך הגל הראשון והשני, נוהלה מדיניות נכונה שכללה שיתוף הציבור במטרה לצמצם בהלה ודיסאינפורמציה. בהתאם, מרבית הציבור נענה להגבלות שהוטלו ובכללן סגרים מוחלטים לסירוגין. במרס 2020 ושוב בחגי תשרי. הסגרים נדרשו בשל חשש כבד מאי ספיקה של מערכת הבריאות.

על הפחדה, ערבות הדדית, שקיפות וקונספירציות

זה הלך והסתבך ככל שהמשבר התארך, ההפחדה וההסברה לא שכנעו עוד את הציבור, שכן זה המחיר בגין שימוש בהפחדה. זו אסטרטגיה אפקטיבית אולם קצרת מועד. הפחדה מפעילה מנגנוני הגנה שבטווח הארוך כוללים הכחשה והתמרדות. האסטרטגיה הבאה שנשלפה היתה - מודל הרמזור שהציב מחדש יעדים מדידים וברורים שאפשרו לגייס את הציבור מבחינה הסברתית על הקלף של ערבות הדדית וחוסן קהילתי.

אסטרטגיית "הערבות ההדדית" הולידה בשלבים שונים גם תופעות של חרמות ולחצים חברתיים. ב-21.3.2020 הותקף צעיר שנסע באוטובוס לבני ברק, רק משום שהאשימו אותו כי "החרדים הביאו עלינו את הקורונה". כעבור כחודש, היה זה ראש עיריית רמת גן, כרמל שאמה הכהן שהורה לבנות חומה על קו הגבול עם בני ברק השכנה "כדי לשמור על תושביו". תגובה קשה ביותר מצד בני ברק, הובילה לפירוק החומה ולבסוף גם להתנצלותו. גם אחרי פירוק החומה הזאת, המשכנו לנהל מאבקים נגד חומות של גזענות ודעות קדומות באשר לציבור החרדי. עיריית בני ברק, אותה ליוויתי אז כיועץ תקשורת, הפכה בהמשך למובילה באסטרטגית הניהול הראוי לצורך הפחתת התחלואה.

כלי נוסף, לניהול המשבר, אבל גם להגברת השקיפות היה פרסום לוח בקרת הקורונה ("הדשבורד") באתר משרד הבריאות. שקיפות היא ערך בעל חשיבות בהשגת אמון הציבור, הדוגמה ההפוכה היא בשלל תיאוריות הקונספירציה שיצרה הסתרת הנספח להסכם בין מדינת ישראל לחברת פייזר בדבר החיסונים.

לא רק נגד הנגיף: מתחסנים או מכחישים?

בתחום ניהול המשברים ממפים את הארגונים לשני סוגים, בהתאם למוכנותם למשבר ויכולתם להתחסן מפניו. מצד אחד ארגון או הנהגה הנערכים למשבר, עוסקים באופן קבוע בניטור פוטנציאל משברי, בוחנים את המבנה הארגוני וממפים את גורמי הסיכון כדי לטפל בהם מבעוד מועד - ומצד שני, יש את מי שמעדיפים את השאננות כמדיניות, בבחינת "לי זה לא יקרה" כאסטרטגיה ועוסקים בעיקר בניטרול התראות והשתקת כל ניסיון לחשוף חולשות.

זה נכון לארגונים וחברות גדולות ובאותה מידה גם למנהיגי מדינות ולממשלותיהם. עם סיום המשבר, יש שני שלבים חיוניים: חזרה מהירה לשגרה והפקת לקחים. מדינת ישראל אומנם חזרה לשגרה, אבל מתברר שהפקת לקחים לא נעשתה בשום שלב. תהליך הפקת הלקחים כולל ביצוע תחקיר ותיקון בהתאם לממצאיו: הגדרתם, סיווגם, יישום והטמעה. קבינט הקורונה והמל"ל לא הפיקו לקחים בתום הגל הראשון וכאמור לפי מבקר המדינה, אף לא הושלם תהליך עמוק של הפקת לקחים ברמה הלאומית.

חיסוני הקורונה שקופות החולים סיפקו ביעילות ובפריסה ארצית, חתכו את התחלואה ובמרס 2022, אחרי שנתיים שכללו כחמישה גלי קורונה, בוטלו כל ההגבלות ונראה כאילו הכל בבחינת - היה כלא היה. למעשה החיסון היחיד שקיבלנו הוא נגד הנגיף, אבל מאחר שלא הופקו לקחים מההתמודדות עם משבר הקורונה - זה רק עניין של זמן עד שנמצא את עצמנו בפני משבר אחר שיטלטל את המדינה.